יום חמישי, 28 במרץ 2024
אל תדחו את מתנתי
הודעה מאלוהים אב לאחות אמפולה בגבעת טֶפֵּיָאק, מקסיקו מיום 22 במרץ 2024
ילדי היקרים כולם,
התקרבו אל ליבי.
בימים הקדושים האלה שעומדים לפניכם, בהם אתם נזכרים באהבה הבלתי ניתנת לתיאור של השילוש הקדוש ביותר שלנו – אהבה המתבטאת במתנה שאני, אביכם, מעניק לכם בבְּנִי האהוב ביותר, בני הבכור – ישוע שלי – הדבר החי שלי, שנשלח אליכם להביא לכם את אהבתי, כדי להראות לכם את פני ואת ליבי, כך שבקבלה של אהבתי בו תחזרו אליי.
אהבה המתבטאת בצייתנות והקרבה מוחלטת – גוף, נפש, רוח, אלוהיות – של ישוע שלי, מאהבה כלפי ואליכם, כדי לפדות את נשמותיכם משִׁלְטוֹנוּ שֶׁל השָׂטָן, להביס את החטא בליבבותיכם בניצחונו, ולהביא לכם מזור של תקווה.
אהבה המתבטאת בצלב, שם האהבה והכאב מאוחדים בהקרבה המושלמת ביותר שהופכת אתכם ליכולים לקבל את הָאֵשׁ האלוהית, הרוח הקדוש שלנו.
תראו, ילדים, איך – בתוך הבגידה הנוראה ביותר, נטישה, שנאה וכפירה אחר כפירה – הפעולה שלנו מעולם לא התגלתה באהבה, עוצמה וחן כאלה, כמו בשעות החשוכות האלו.
ואתם רואים מה האהבה שלנו כלפיכם השיגה בשעה הזאת.
ילדים – זו השעה הכי חשוכה שוב פעם, של חושך עמוק ואימהר יותר אפילו, כי עכשיו הבגידה היא בידיעה מלאה ובנפשות הנושאות את חוֹתֶם הגאולה.[1]
ילדים, אתם לא מבינים את הנוראות של הבגידה הזאת.[2]
ולא איך אני ארסק אותה.[3]
הגוף המיסטי של ישוע שלי בגד בו, נמכר, נוצל, כדי להכתיר את בנו של השָׂטָן שעומד להתגלות.[4]
הגוף הקדוש ביותר הזה[5] נעזב, דוחים אותו; לא כמו שאתם חושבים – על ידי ילדי שמפרידים עצמם ממנו – אלא דווקא על ידי נטישת כל מה שמחייה את הגוף הזה: הלימודים והצוויִּים שלי, האיחוד שלכם איתי באמצעות מימוש הרצון שלי, אמונה בי. ההפרדה הזאת היא כמו תא סרטני – הוא לא מפריד עצמו פיזית מהגוף, הוא נשאר בו, אבל הוא מפריד את עצמו מסדר הנכון שהקמתי לתא הזה, והוא מעוות את עצמו, הופך למעוּוָת, ובמקום לבנות את הגוף הזה לפי הרצון שלי, הוא הופך לדבר מוזר ומעוות, שמשמיד את כל הגוף – מחליש אותו יותר ויותר וגורם לסבל מיותר אינסופי.
ילדי היקרים,
כולכם דחיתם את האהבה שלנו בשלב מסוים. כולכם זקוקים לרַחֲמִים ולסליחה שלי. כולכם זקוקים לאמבטיה של החן שלי. וכולכם, ילדים, זקוקים לאור שלי.
פתחו את ליבכם לאור הזה שישפוך עליכם בקרוב. קבלו אותו באהבה, כי הוא סימן לאהבתי האינסופית שאינה חוסכת דבר לטובת ילדיי – אתם, הקטנים שלי.
ילדים, תקנו את העבירה כלפי אביכם במעשי אמונה ואמון ובנכונות הקדושה המאפשרת לי לעשות כל כך הרבה בתוך נשמותיכם - פלאים של חנינה שלי.
בימים קדושים ביותר אלה, הציעו לי הכול. את כל מה שאני מרשה בחייכם, במחיית היומיום שלכם. תנו זאת לי כקורבן תיקון.
ילדים שלי, מה אני מבקש מכם בימים האלו היא אמונתכם.
ראו כי הכל מושרש באמונה – האימה המתרחשת כשאין אמונה - והפלאים שאני משיג כשאני מוצא אותה.
מה עשה ישוע שלי בימים קדושים ביותר האלה?
הוא קיים את רצוני. הוא ציית לרצוני. הוא התרוקן עד כדי כך שרק רצוני נותר בו – הפך את כל עצמו אך ורק ל"רצון אבי". [6] זו הסיבה שנשא הכל, סבל הכל, כפר על הכל עבורכם. מתוך אהבה אליי ואל רצוני שלי, שהוא לא אחר מאשר אהבה וחמלה ליצוריי.
בכך, ילדים, כך אני רוצה שתחקו אותו. התרוקנו מעצמכם, מרצונותיכם, ממחשבותיכם המוגבלות מאוד, מרצונכם האישי, כדי שתוכלו לקבל את רצוני בתוך תוככם, כדי שתניחו אותו במרכז קיומכם.
הרצון שלי הוא אני בנשמות שלכם.
ילדים שלי, אם אתם רוצים ללכת כפי שישוע הלך – נאמן עד הצלב, נאמן עד הדקירה האחרונה - אתם זקוקים לנוכחותה של אמך השמימית, אהובתי ומועדפת ביותר – מריה הקדושה, שאותה נתתי לכם כמפלט, הגנה, נחמה ומדריך. [7]
הטהורה - ברצוני שלה ובשלה עצמה, כי היא מעולם לא טמאה את רצוני בחשיבתה – הרצון שלי ששורר בה כמו השמש בצהריים ביום צלול.
ילדים, זו החיקוי המושלם ביותר שאני רוצה מכם - להקריב את הרצון שלכם, את חשיבתכם האישית, כדי לקבל את רצוני שלי, את האור שלי.
ילדים, הלב של ישוע שלי נקרע כדי להשיג עבורכם את החסד לקבל את רצוני ברוחכם. אל תבזבזו מתנה כה גדולה שהושגה בכאב כזה.[8]
“יֵעָשֶׂה לִי כִּרְצֹנֶךָ.”
“אבא, בידיך אני ממסר את רוחי.” [9]
נחמו לבבי, ילדים.
אביכם האוהב אתכם +
[1] הוא מתייחס לחותם הטבילה.
[2] מאחורי המילים שנאמרו ברצינות כזו, חשתי בעומק האימה והצער של כל השמיים כשראיתי איך נפשות שטבלו דוחות את אלוהים.
[3] כמה חוזק וסמכות יש מאחורי המילים הקצרות והפשוטות האלה.
[4] אני מבין זאת כמתייחס לאנטיכריסט.
[5] השימוש בביטוי זה כדי להתייחס לכנסייה הפתיע אותי, מכיוון שאנו משתמשים בו בדרך כלל רק בהתייחסות לקודש הקדוש ביותר של האוכריסטיה או לגופו הפיזי של ישוע. אני מרגיש שהוא אולי משתמש בו כדי להדגיש שהכנסייה – כמו ישוע עצמו – היא מתנה מאהבתו, ועד כמה זה רציני לדחות או לעוות את המתנה הזאת שלו.
[6] בהיותו אלוהים והיותו אחד עם האב, הרצון שלו הוא כמו הרצון של האב. אבל כאן הוא מתייחס לשיתוף הפעולה של האנושיותו. “אבי, אם אפשר, העבר את הכוס הזאת ממני. אך לא כרצוני, אלא כרצונך.” (מתי 26:39)
[7] רוב ההתייחסויות למורנו הקדושה שלנו מכוונות אליי באותיות גדולות, כאות לאהבתם הגדולה כלפיה ולמעמד הייחודי שלה, וכדי ללמד אותנו להעריך את גודלה של מי שהיא עבור השילוש הקדוש. השימוש באותיות רישיות הוא רק דרך נוספת לבטא במילים הכתובות מה שמוסתר מעבר למילים עצמן.
[8] כמה אהבה וכמה כאב יש מאחורי המילים האלה.
[9] לוקאס 1:38 ולוקאס 23:46 בהתאמה.